דיכאון

מאפיינים של דיכאון:

קשה לתאר במילים את ההרגשה הקשה, העוצמתית והמתמשכת של הייאוש, של המחשבות השליליות המשתלטות וצובעות כל חוויה אפשרית בצבע שלילי ופסימי. של חוסר היכולת ליהנות ולגלות עניין בדברים, ואפילו להתרכז בדברים פשוטים כמו סדרת טלוויזיה … ההתכנסות פנימה, הריקנות והבדידות.  ההרגשה היא שאף אחד לא מבין ואף אחד לא יכול לעזור. לפעמים אפילו זה מרגיש ההיפך: ציפיות הסביבה, הלא ריאליות, שתקומי ו "תתאפסי על עצמך", מותירות אותך בנוסף לקושי עצמו, גם מאוכזבת מעצמך ומחוסר היכולת שלך להתמודד.

את מכירה את עצמך כאדם אחר, איך זה שזה קורה לך ולא עובר?

כדאי לדעת על דיכאון:

דיכאון היא ההפרעה הרגשית השכיחה ביותר, הולכת ונעשית יותר ויותר נפוצה בעשורים האחרונים. מחקרים מלמדים שכאחד מכל שישה אנשים עלול לסבול מדיכאון/חרדה במהלך חייו[1].  המאפיין העיקרי של דיכאון כאמור הוא ירידה משמעותית במצב-הרוח, בפעילות ובאנרגיה. הוא כולל מצב רוח ירוד, ותחושות של חוסר תקווה וייאוש. לעתים חשים מצב רוח מדוכא (תחושה של עצב או ריקנות) במשך כל היום, או כמעט כל יום. מצב-הרוח יהיה מלווה לרוב בתחושות חוסר ערך עצמי או ברגשות אשם מוגברים. עלולים לבכות באופן תדיר יותר, ולאבד עניין באנשים אחרים ובפעילויות שנהגו ליהנות מהן. כמו כן, עלולים להרגיש שהתוכניות שהיו כלפי העתיד איבדו ממשמעותן ואינן מעניינות יותר, או שהחיים אינם שווים עוד. מעבר לכך, יתכנו שינויים בתיאבון, קשיים בשינה, עייפות או חוסר באנרגיה. פעמים רבות חווים קשיי זיכרון, ירידה ביכולת הריכוז וביכולת לחשוב בבהירות.

כולנו חווים רגשות שליליים במהלך חיינו, ההבדל בין דכדוך ועצבות ובין דכאון קליני/דכאון מז'ורי, הוא שדכדוך הוא מצב זמני ותגובתי לאירוע מאכזב/מעציב, ואילו דיכאון קליני מפריע באופן משמעותי למהלך החיים, לתפקוד היומיומי ולעיתים אף פוגע בתיאבון ובשינה. במקרים מסוימים הדיכאון עלול להוביל לאובדנות.

​דיכאון בא לידי ביטוי באופן שונה בין המינים. נשים שסובלות מדיכאון מאופיינות ברגשות של חוסר אונים ופסימיות. דיכאון אצל גברים, לעומת זאת, מתבטא בחוסר שקט, בכעס ובריבוי תלונות גופניות. נשים סובלות גם מסוגים ספציפיים של דיכאון, כגון דיכאון לאחר לידה (לקריאה נוספת: דיכאון לאחר לידה).

מה ניתן לעשות כדי להתמודד עם דיכאון?

במצב של דיכאון הכל נתפס כחסר תוחלת ומשמעות. מתוך המקום הזה קשה להאמין שטיפול או כל דבר אחר יוכל להביא לשינוי. הדיכאון יכול להיות גם מדבק ולהשפיע על הסביבה שתאבד אמונה ותחוש אף היא חסרת אונים. דווקא כאן חשוב לזהות שהדיכאון הוא זה שמשפיע על שיקול הדעת וקבלת ההחלטות ולפנות לעזרה מקצועית. פנייה כזו תאפשר התחלה של תהליך טיפולי לקראת הטבה, במקום לשקוע בייאוש, בהלקאה עצמית וביחסים מתוחים עם הסביבה.

[1] מתוך סקר בריאות הנפש העולמי (World Mental Health Initiation) בוצע ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מצוטט ב "איכילוב- המרכז הרפואי תל-אביב, Be Well.

חרדה

מאפיינים של חרדה
חרדה היא חוויה שכיחה בחיי היום-יום שלנו. טבעי לחוש חרדה כאשר ניצבים בפני מצב מאתגר, כמו בחינה קשה, ראיון עבודה או דייט. אולם אם הדאגות והפחדים כבר מציפים ברמה כזו שהם מפריעים לתפקוד היומיומי, יתכן שמדובר בהפרעת חרדה. ישנם סוגים שונים של הפרעות חרדה: יש מי שסובלת מהתקפי חרדה חריפים, שפורצים ללא התראה מוקדמת, ומי שמחזיקה במחשבות קטסטרופליות על מה שעתיד להתרחש. יש מי שנכנסת לחרדה רק מעצם המחשבה על השתתפות באירוע חברתי, ואחרת עלולה לסבול מחרדה משתקת בנהיגה, או ממחשבות חודרניות ובלתי נשלטות.

למרות הצורות השונות של הפרעות החרדה, הן חולקות מאפיין מרכזי אחד:
חרדה מאופיינת בחשש או דאגה קיצוניים, במצבים שבהם רוב האנשים לא היו מרגישים מאוימים.

כדאי לדעת על חרדה:
בניגוד לפחד, שהוא רגש מוכר ומכוון כלפי דבר מוגדר וידוע (למשל פחד מטיסה, מכלבים וכו'), החרדה היא תחושה עמומה של אימה ומועקה, והיא מלווה בתחושה גופנית לא נעימה: דופק מואץ, זיעה, פרפרים בבטן, לפעמים יש בחילות, שלשולים או הקאות, צמרמורות, קשיי נשימה, גלי חום ועוד. נוסף על התחושות הגופניות הלא נעימות, נלווים לחרדה רגשות של מתח, דאגה, פחד ובהלה. חרדה מתמשכת משפיעה על החשיבה, על הריכוז, על הקליטה ועל יכולת הלמידה, וגורמת לתחושה של עייפות וחוסר מרץ.

מנגנון החרדה:
חרדה היא למעשה תגובה טבעית של הגוף למצב סכנה, מעין מנגנון אזעקה חיובי שמופעל בנוכחות איום או לנוכח מצב מלחיץ. יש לחרדה ערך הישרדותי, ומטרתה לשמור עלינו. החרדה גורמת לנו להיות ערניים וממוקדים, מוכנים לפעולה, ומדרבנת אותנו לפתור בעיות.
הבעיה מתעוררת כאשר החרדה קבועה או מציפה, ומפריעה לתפקוד וליחסים הבינאישיים.

התקפי חרדה:
התקפי חרדה מתעוררים כאשר מנגנון האזעקה מזהה באופן שגוי סיטואציה ניטרלית כשלילית ומאיימת. במצבים אלו, מטרת הטיפול ללמד את הגוף שמדובר בסיטואציה שאינה מסוכנת, אזעקת שווא, להרגיע ולהכחיד את התגובה הנסערת.

Obssesive-Compulsive Disorder) OCD):
לחרדה פנים רבות, היא מופיעה למשל גם דרך מחשבות טורדניות והתנהגויות כפייתיות.
כשזה מופיע בעוצמה ניכרת ומלווה בהפרעה משמעותית לחיים זה מה שאנחנו מכירות כ OCD. במקרים אלו, ההתנהגויות הכפייתיות מופיעות באופן אוטומטי, במטרה לטפל בחוויית חוסר השליטה המתעוררת למול החרדה ולהפחית אותה. הבעיה מתעוררת כאשר במקום לטפל בבעיה, הן למעשה מוסיפות סבל ועומס על חיי היומיום, ובסופו של דבר רק מגבירות אותה.

חרדה ודיכאון:
אנשים רבים שסובלים מהפרעות חרדה, סובלים גם מדיכאון בשלב מסויים. נראה כי חרדה ודיכאון צומחים מאותה פגיעות ביולוגית, מה שמסביר מדוע פעמים רבות הם מופיעים יחד. בנוסף, חרדה לאורך זמן מעייפת ונוטלת משאבים רבים מהאדם, והעייפות הזו עלולה להוות גורם להתפתחות דיכאון. מאחר שדיכאון מחריף את החרדה ולהיפך, חשוב לטפל בשני המצבים.

מה ניתן לעשות במצבי חרדה?
קיימות שיטות מגוונות ויעילות לטיפול בחרדה, כמו גם כלים לעזרה עצמית. כאשר מבינים מה עומד בבסיס הפרעת החרדה, ניתן להפחית את הסימפטומים, ולקבל בחזרה את השליטה על החיים. עם זאת, חשוב שתפני למטפל שיוכל לזהות את מבנה האישיות שלך והמשאבים העומדים לרשותך, כי לא לכל אחת מתאים אותו הטיפול. קיימים למשל מצבים בהם חשוב לשמר את הסימפטומים ולא "להפטר מהם", משום שיש להם תפקיד בשמירה על הנפש שלך.

דימוי עצמי, זהות, והערכה עצמית

הדימוי העצמי שלנו קשור לשאלה "מה אני חושבת על עצמי"?
"האישיות" שלנו מורכבת מפסיפס של זהויות המספקות יחד אשליה של עקביות, שליטה ורצף. בפועל, התמונה מורכבת יותר ומכילה בתוכה חלקי "עצמי" רבים, ומושפעת משילוב של גורמים מולדים וחוויות חיים ובעיקר מאינטראקציות והתנסויות עם דמויות משמעותיות בחיינו.
כל חוויה כזו יוצרת חלקיק מראה דרכה הפנמנו השתקפות מסוימת שלנו (הסרט "הקול בראש" מדגים את זה יפה).
מתוך אוסף עשיר זה מורכבת הזהות שלנו, המשלבת בתוכה גם את הדימוי העצמי הגופני, הנטיות והכישורים שלנו וכמובן חוויות המרכיבות את תפיסת הערך העצמי שלנו.
ההערכה העצמית היא התשובה לשאלה "איך אני מרגישה ביחס למי שאני?".
דימוי עצמי נמוך הוא הערכה שלילית של העצמי. כולנו עוברות לעתים תקופות של ספקות עצמיים. אולם אנשים המעריכים את עצמם בצורה שלילית לאורך זמן, עלולים להיקלע למעגל קסמים: אל הערכה עצמית נלווים לא פעם פסימיות, חרדה וקושי בהשקעת מאמץ בהתמודדות עם אתגרים בחיים. כאשר אנחנו נכשלות, אנחנו נוטות להאשים את עצמנו, להרגיש עוד יותר חסרות תועלת, וכך אנחנו מחזקות את ההערכה העצמית השלילית. אנחנו מגיבות לאירועים באופן יותר ויותר הימנעותי ובדפוסים של הרס עצמי. אנשים עם דימוי עצמי נמוך נוטים לחוש בדיכאון, מתקשים למצות את הפוטנציאל שלהם, ומוכנים לסבול מצבים או יחסים פוגעניים.

בעיות הקשורות לדימוי העצמי עלולות להופיע כאשר קיים פער גדול מדי בין הציפיות של האדם מעצמו ו/או הציפיות של אחרים ממנו, ובין הדרך שבה האדם מעריך את יכולותיו בפועל. לפער זה עלולות להתלוות תחושות תסכול, אשמה, בושה, דיכאון, חרדה ועוד. לפעמים האדם מגיב לחוסר הביטחון בעצמו בתלותיות ובבקשת אישורים בלתי פוסקים מהסביבה. לפעמים הדרך להתמודדות ולהקלה על ההערכה העצמית הנמוכה היא דווקא בפיצוי יתר של מה שנחווה כבטחון מופרז, התנשאות וזלזול באחרים.
קשיים נפשיים הקשורים לדימוי העצמי יכולים לבוא לידי ביטוי ברמה הרגשית בתחושות כמו שנאה עצמית, בושה וכדומה, ובמקביל, להתבטא גם דרך התנהגויות והתייחסויות לגוף כמו בהפרעות אכילה, בהיבטים שונים של מיניות, הופעת סימפטומים גופניים שונים ועוד.
במישור של הזהות יתכנו מצבים של בלבול, קונפליקט בין חלקים, ספקנות ותלישות. כמו גם תהיות מהותיות סביב זהות הקשורות לשייכות, מימוש עצמי, זהות מינית ועוד.
התפתחות בריאה כוללת בתוכה התלבטויות הקשורות לזהות ולדימוי העצמי שלנו, וטבעי שנעבור דרך מכשולים ומהמורות לאורך החיים, חלקם יותירו אותנו חבולות ומצולקות. עם זאת, מומלץ לטפל במצבי כאב ומצוקה מתמשכים הנובעים מתקיעות בתחומים שונים.

מה ניתן לעשות עם קשיים בתחום הזהות, הדימוי והערך העצמי?
לא ניתן באמת להפריד לגמרי בין שאלות של דימוי וזהות ובין חוויות עבר והווה הקשורות ליחסים ראשוניים ומשמעותיים. אולם ניתן להגביר בהירות, חיבור והקשבה פנימה בכדי לזהות את הקולות הקיימים בתוכך היום. קולות שתפקידם מהותי בקבלת החלטות על המשך דרכך.
חשוב שתוכלי לזהות מתי מדובר בחלק מהדרך, זמן נפילה איתו תוכלי להתמודד בעצמך וממנו תגיע התפתחות, ומתי מדובר בקושי ובתקיעות אמיתית, שוחקת ומחלישה, בה כדאי להיעזר בטיפול מתאים בזמן אמת, בכדי למנוע הדרדרות ולאפשר לך ליווי מקצועי בתהליך בונה ומיטיב.

טראומה ומשברי חיים

משבר: לא כל משבר הוא טראומטי, אבל הוא עדיין יכול להיות מערער ומלווה ברגשות קשים של ספקנות עצמית, אבדן דרך, בלבול, ייאוש, חרדה ודיכאון. הגורמים למשבר הם מגוונים, וביניהם- פרידה, אובדן של דמות אהובה, שינויים כגון פיטורין, גירושין או הגירה, חוסר עמידה ביעד חשוב, תאונה ועוד.
משברים אלו מובילים לעיתים לתחושה של 'סוף העולם' : "לעולם לא אהיה עוד מאושרת", "לעולם לא אוכל להרגיש אהובה", "לעולם לא תהיה לי עבודה כזו טובה" ..
יכולת ההתמודדות שלנו תלויה בין השאר במשאבים הפנימיים שיש לנו: כוחות רגשיים וקוגניטיביים, תפיסות מושרשות שלנו ביחס לעצמנו, לזולת ולעולם, זאת לצד מערכת התמיכה העומדת לרשותנו.

מה ניתן לעשות בשעת משבר?
לעיתים אנחנו זקוקות למישהו חיצוני, שילווה אותנו בתוך הסערה הזו, שיספק לנו מרחב מוגן ובטוח לעבד את האובדן/השינוי, למצוא את הכוחות הקיימים בתוכנו, בקצב המתאים לנו, בכדי לאסוף את עצמינו ולמצוא את השביל הנכון עבורנו. שביל שיכול להפתיע וגם לגלות לנו משהו חדש על עצמינו.
טראומה : מקור המילה טראומה ביוונית הוא "פצע". לאורך שנים המילה שימשה לתיאור פגיעות פיזיות בלבד, אולם החל מהמאה ה19 התרחב השימוש גם לתיאור פגיעות נפשיות.

מאפיינים של טראומה:
אירוע נרשם כטראומטי במקרה שהוא כ"כ מציף את המערכת הנפשית בגירויים, עד שהיא לא מסוגלת לעבד אותו. החוויה הקשה נותרת מחוץ לזיכרון הרגיל, בצורתה הגולמית והלא מעובדת, וחודרת מדי פעם לתודעה. אם חווית טראומה שלא עובדה או טופלה כמו שצריך, הסימפטומים עלולים להמשיך אצלך ואף להחריף- מה שמכונה פוסט טראומה (PTSD-Post Traumatic Stress Disorder).
באופן כזה, נפגעות טראומה חוות מחדש את האירוע הטראומטי באופן פיזי ונפשי, ממש כאילו הוא קורה שוב ושוב. דימויים, זיכרונות, רעשים, וריחות שהיו בזמן ההתרחשות, שבים ותוקפים דרך סיוטים, פלאשבקים, נתקים, אפקטים רגשיים ומגוון סימפטומים גופניים. במקרה של טראומות מוקדמות, כלל האישיות נוטה להתגבש סביב האירוע, במיוחד אם הוא מתמשך (פגיעה מינית, חשיפה לאלימות או שבי, וכדו), טראומה מסוג זה מכונה פוסט טראומה מורכבת (Complex PTSD).

כדאי לדעת על טראומה:
החוויה הטראומטית מתאפיינת בחוסר אונים ובחוסר שליטה קיצוניים. היא עלולה לפגוע בצורה קשה באמונה שהעולם הוא מקום טוב ובטוח, שאנשים אחרים הם לרוב טובים ובתחושה של "לי זה לא יקרה". בהתאם לזה, לאחר אירוע טראומטי הנפגעת חשה שעליה להיות דרוכה למול עולם מלא בסכנות. דריכות זו עלולה להשפיע על התפקוד באופן נרחב דרך פגיעה בשינה, בריכוז, בוויסות הרגשי ובתקשורת הבין-אישית.
מכיוון שחודרנות האירוע הטראומטי היא כל כך מציפה ומטלטלת, הנפגעות מנסות להימנע מכל דבר שעשוי להזכיר את האירוע הטראומטי. כך נוצר מעגל של חודרנות והימנעות.
חשוב להדגיש – מצב של פוסט טראומה אינו מעיד על חולשה.
סימפטומים של פוסט טראומה הם תגובה נורמלית למצב לא נורמלי .

מה ניתן לעשות בהתמודדות עם פוסט טראומה?

התגובה הנפשית לאירוע הטראומטי היא אישית וספציפית מאד, כלומר, מה שמעורר טראומה אצל משהי אחת, לא בהכרח יעורר טראומה אצל אחרת. אולם ישנם אירועים הידועים כמעוררי טראומה כגון אירועי טרור, אלימות, פגיעה מינית ועוד.
הסימפטומים השונים משקפים ניסיון של הנפש לארגן את החוויה הטראומטית, אולם בהעדר טיפול נכון הסימפטומים עצמם עלולים להוביל לקשיים נוספים. למשל- נפגעת שמסתגרת וחשה פחות ופחות מובנת לעצמה ולסביבה עלולה לחוות בדידות, שרק מגבירה דכדוך ואף עלולה להוביל לדיכאון. ככלל, סיכויי ההחלמה גבוהים יותר ככל שהטיפול הנפשי קרוב יותר לאירוע עצמו, אולם גם לאחר שנים ניתן וחשוב ללוות בתהליך עיבוד הטראומה בכדי להקל מהמצוקה חסרת השם והבלתי נסבלת.

התבגרות, פוריות ואי פוריות, היריון ולידה

מה קורה במעבר מילדות לנערות?
נערות מתמודדות עם המעבר מילדות לנערות, כל אחת בדרכה. גילוי המיניות, התמודדות עם שינויים גופניים המשפיעים על דימוי הגוף, משולבים עם מסרים חברתיים הנעשים דומיננטיים יותר בשלבים אלו. נוספות לאלו סוגיות חברתיות, שאלות של גיבוש עצמי, תלות מול עצמאות ביחס למשפחה הגרעינית ועוד היבטים מורכבים רבים ואחרים. (מול כל זה – פלא בכלל שצלחנו את התקופה הזו!).
הדילמות המורכבות האלו מתרחשות דווקא בתקופה של תחילת ההתרחקות מהמשפחה, שהינה טבעית ובריאה, ומשאירות אותך, נערה מתבגרת, לא פעם לבדך. גם אם את זוכה לתמיכה חברתית, נמצאת בקשרים פתוחים ומחזקים, יחסים אלו חשופים באופן טבעי גם לרגשות מורכבים יותר, כמו תחרות וקנאה, שלא תמיד קל להתמודד עימם. וההורים- גם אם הקשר בבסיסו טוב, נתפסים לא פעם כ"לא מבינים", שיפוטיים או חסרי אונים. איך את, נערה, תוכלי להסביר את עצמך לסביבה אם את גם לא מובנת לעצמך?..

קשיים במעבר מילדות לנערות:
המפגש עם המיניות כשלעצמו מורכב, במיוחד כאשר חסרה דמות שתתווך את השינוי והחרדה האפשרית שהוא מעורר ותעודד סקרנות בריאה וחיבור טבעי לגוף. התנסויות ראשוניות עשויות להוות גשר חיובי לעולם הנשיות, אך גם להציף חוויות אחרות, חלקן קשות לעיכול. מצבים של בושה או היעדר תקשורת פתוחה עלולים אף להשאיר נערות לבדן בהתמודדות מורכבת עם מצבי הטרדה מינית ובמקרים קיצוניים יותר אף פגיעה וטראומה מינית נקודתית או מתמשכת.
המצב מורכב הרבה יותר אצל נערות שלא זכו להתקשרות בטוחה עם הדמויות ההוריות והן חשות באופן תמידי מידה של חוסר אמון בעולם המבוגרים ובכלל.
נערות המתבגרות בצילו של חסך רגשי מנסות להשלים את החסר בדרכים אחרות, ובעשותן כן לעיתים חושפות את עצמן לקשרים וליחסים שאינם מיטיבים עמן. במצבים מסוימים הן יתמידו בתוך מערכת היחסים המסבה כאב וסבל, מאחר שחלק מהצרכים שלהן מסופקים, ועדיף להישאר במציאות של יחסים רעים, מאשר בעולם של ריקנות ובדידות. כדי להסביר לעצמן למה הן נשארות בקשר פוגעני הן עלולות לאמץ דפוס של האשמה עצמית המנקה את האחר מהחלקים הפוגעניים שלו בקשר.

מה ניתן לעשות כדי להתמודד עם הקשיים במעבר מילדות לנערות?

יתכן שאת מרגישה צורך לדבר עם דמות בוגרת וקשובה שאינה חלק מחיי היומיום שלך, כך שאינה מעורבת ויכולה ללוות אותך ממקום יותר "נקי". חשוב שתביני שצורך זה הוא לגיטימי ואינו מעיד דווקא על קשיים ביחסים עם ההורים, כך שאת לא צריכה להרגיש אי נוחות או אשמה בהפניית צורך זה כלפי הורייך. יתכן ששיחות עם דמות חינוכית אהודה, או קרובת משפחה ש"מבינה עניין" עשויות להספיק, אולם אם מדוברים בקשיים רגשיים מורכבים, כדאי לפנות לאשת מקצוע. המטרה בליווי זה היא לסייע לך לעכל את השינויים העוברים עלייך, ללוות אותך בתהליכי גיבוש הזהות המתפתחת ולהתמודד עם מתחים הקיימים או מתעוררים בחייך.

היריון, פיריון- אי פיריון:

הריון נתפס אצל מרבית הנשים כדבר רצוי, אולם פעמים רבות מלווה בתחושות לא פשוטות, בשל אי הודאות והחששות הכרוכים בו ובמשמעות הבלתי הפיכה שלו. יש החוששות מהשפעתו על גופן, יש החוששות מסיכונים בריאותיים וכמובן קיים חשש מהלידה עצמה ומהמעבר להורות.

אצל זוגות לא מעטים שכבר קבלו החלטה, מתברר כי הכניסה להריון אינה כה פשוטה.

כדאי לדעת על אי פיריון:

אי פיריון מוגדר כקושי להיכנס להריון באופן טבעי לאחר ניסיונות מתמשכים במשך כשנה מרגע הפסקת נטילת אמצעי המניעה. בימינו כ15% מהזוגות מוצאים את עצמם מאובחנים כבעלי אי פיריון[1]. לפי מחקרים שנעשו עד כה ההתפלגות בין המינים זהה, אולם המספר הולך ועולה בעידן המודרני בשל סיבות שונות כגון גיל הילודה המאוחר, שינויים בתזונה המשפיעים על איכות הזרע וכן הלאה.

אבחנה של אי פריון מתקבלת בד"כ בהפתעה ובכאב. כניסה להריון נתפסת כתהליך טבעי והופכת באחת למורכבת, מוצאת מהמרחב האינטימי הזוגי למעורבות של אנשי מקצוע למיניהם, למרות שמדובר בעניין השייך לבני הזוג. תהליך עיכול הבשורה משתנה מאדם לאדם. בעוד שאי פוריות באופן כללי עלולה להשפיע על הדימוי העצמי וחווית עצמי כאדם בעל פוטנציאל ליצור ולברוא, ניתן להצביע לעיתים גם על נטיות מגדריות בתגובה ובדרכי ההתמודדות :

גברים מזהים לא פעם את הפוריות שלהם כחלק מגבריותם ומכאן עומק הפגיעה. תגובתם לאבחנה מאופיינת ברצון להדחיק, להמתין אולי המצב יסתדר, ובנטייה להתכנס ולהתמקד בהסחות דעת (עבודה, עיסוקים) המסייעים להם "לשים בצד" את הקשיים ולשמר את האיזון. בנטייתם זו הם נמנעים מלעבד את המידע ומאחר שאינם מרבים לתקשר עם סביבתם, הם זוכים פחות בתמיכה ובליווי מצד הסביבה.

נשים מחברות את אי הפוריות עם פוטנציאל המימוש שלהן כאימהות ("אמא אדמה").

הן נוטות יותר להתעסק בנושא, לתקשר עם סביבתן באופן שמאפשר להן לאסוף מידע ולקבל תמיכה, אולם המידע שנאסף אינו תמיד רלוונטי עבורה וריבוי המידע וההתעסקות בנושא עלולים להציף, להגביר מתח ולהרחיק אותן מאיזון.

כזוג עלולים להיווצר מתחים לנוכח השינויים בתפיסות ובדרכי ההתמודדות, הרצון של בן הזוג למשל שלא להיחשף בפני החברים והמשפחה, הימנעות מתקשורת פתוחה וכן הלאה.

היריון:

ההיריון עצמו מתפתח אצל חלק מהנשים באופן טבעי יחסית, בעוד שאצל אחרות מדובר לא פעם בתהליך כואב, מעיק ומתמשך. תהליך שבמהלכו עליהן לעבור טיפולים ולהתמודד עם טלטלות רגשיות, אכזבות מרובות ולעיתים גם מפגש עם חוויות רגשיות מורכבות לנוכח תחושת חודרנות וחוסר הבנה ותמיכה מצד הסביבה. לעיתים גם הסביבה הרפואית נחווית כטכנית ונעדרת יחס אישי ותמיכה, החשובים כל כך בשלבים אלו.

במהלך ההיריון עצמו מתעוררות חרדות רבות לגורל העובר, כפי שבאה לידי ביטוי תעשיית הבדיקות הענפה הבולטת במיוחד בארץ. הריון שנקלט לאחר קשיים מכונה הריון "יקר" ונושא בחובו באופן טבעי רמת חרדה גבוהה אף יותר.

נשים רבות נאלצות להתמודד עם הפלות, מרצון ושלא מרצון: לעיתים מתוך הבנה שלא יוכלו להרות שוב, לעיתים מתוך בחירה והבנה שלא יוכלו להתמודד עם תינוק/ת בשלב זה של חייהן, כל מקרה והמורכבות הכרוכה בו. גם כאשר ההיריון אינו רצוי ובני הזוג שלמים עם ההחלטה, כלל התהליך הכולל פנייה לוועדה לקבלת אישור עלול להחוות כאקט מנוכר ומהלך לא פשוט, ועצם תהליך ההפלה עלול לעורר חוויות שאינן תמיד קלות לעיכול.

לידה:

הלידה עצמה מהווה נקודת שיא עבור נשים מסוימות, אולם עבור אחרות עלולה להוות מוקד חרדה עצום, בין אם מדובר בחשש מגורל התינוק/ת או האם, ובין אם מדובר במפגש עם תחושות חוסר שליטה ואי ודאות.

המפגש עם התינוק/ת עשוי לייצר התרגשות עצומה שאין דומה לה, אך גם להוביל לתחושות קשות, בעיקר לנוכח הפערים בין הפנטזיה ובין המציאות. פערים אלו עשויים להתחבר לקושי ראשוני לחוש ברגש כלשהו ביחס לתינוק/ת, קושי טבעי אך מבהיל מאחר שהוא מנוגד לתיאורים הרומנטיים והציפיות מהאם להתאהב בתינוקה ממבט ראשון.

השתוללות ההורמונים, הכאבים הגופניים והחסך בשינה עלולים אף הם להשפיע על המצב הרגשי, במיוחד כאשר האם חשה מידה של חוסר אונים והעדר תמיכה בצעדיה הראשונים בתחום הלא מוכר של ההורות. גם כאן, מיתוסים של "את כבר תדעי מה לעשות" אינם באמת תורמים. במצבים קיצוניים יותר נשים עלולות אף לסבול מדיכאון לאחר לידה (לקריאה נוספת).

מה ניתן לעשות בהתמודדות עם קשיים בתחום הפיריון, ההיריון והלידה?

נשים הנמצאות בכל אחד מהשלבים שהוזכרו, מסוגלות במקרים רבים להתמודד עימם בזכות כוחות הנפש ומערכת התמיכה העומדים לרשותן.

עם זאת, בתוך קצב החיים המהיר והחתירה ל"יעד", אנחנו שוכחות לעיתים את עצמנו, את החשיבות לעצור מדי פעם ולברר: איפה אני בתוך התהליך? איך אני מתמודדת? האם אני זקוקה לתמיכה וממי אני יכולה לקבל אותה? זיהוי מוקדם של מצבים נפשיים קשים הוא חיוני, בכדי שניתן יהיה לטפל בהקדם האפשרי, לפני שכדור השלג רק גדל ומועצם ע"י תחושות של אכזבה והאשמה עצמית, חוסר הבנה מצד הסביבה, מתחים ועוד. ניתן ללוות, לתמוך ולטפל גם במצבים מורכבים, שנראים לעיתים כחסרי מוצא.

[1] מצוטט מתוך האתר "שיבא- בית חולים לנשים וליולדות"