דיכאון אחרי לידה

דיכאון אחרי לידה:

קשה לחשוב על התנסות קודמת היכולה להכין אותנו, הנשים, בצורה מושלמת לחוויות שנחווה במהלך ההיריון והלידה: השינויים הגופניים והנפשיים במהלך ההיריון, הבדיקות המרובות והחששות שמתלוות אליהן, וההתמודדות עם הלידה והסיבוכים שלעיתים מתעוררים במהלכה ועוד. גם כאשר הכל עובר בצורה טובה, הולדת התינוק מעמידה בפני היולדת ובני המשפחה את הצורך להסתגל למציאות חדשה ומאתגרת. אל האתגר הזה מגיעה היולדת לא פעם מותשת וכואבת, באופן שעלול להיות מכביד ומייסר. הקושי גדל  במיוחד כאשר בולטת אצל היולדת וסביבתה הקרובה תחושת חוסר האונים ובהיעדר תמיכה מצד הסביבה. 

למרות הקושי הגדול, קיימת הסכמה נרחבת בספרות כי ניתן לסייע ולטפל בנשים הסובלות מדיכאון לאחר לידה, לצד ההבנה שאיתור וזיהוי הבעיה הם חלק מהותי מהתהליך.

השורות הבאות נכתבו מתוך מטרה לסייע לנו לזהות מצבים כאלו בסביבתנו, כדי לתמוך וללוות יולדות הזקוקות לסיוע כזה.[1]

חשוב להבין שדיכאון מוביל לחוסר אונים, להתכנסות, לעיתים עד כדי ייאוש ואפטיות. לא פעם הדיכאון מלווה בבושה ובהסתרה לנוכח הציפיות הגבוהות שיש לנשים מעצמן [2], בין השאר, כהשתקפות של ציפיות החברה מהן. בושה זו, לצד העומס בתפקוד היומיומי, מקשים על נשים הסובלות מדיכאון אחר לידה לבקש עזרה או לפנות לטיפול. בטקסט הנוכחי אתייחס לזיהוי, לגורמים, לטיפול ולמניעה של דיכאון אחרי לידה.

מה זה דיכאון אחרי לידה?

התקופה שלאחר הלידה עמוסה ברגשות שונים ולעיתים אף מבלבלים- לצד ההתרגשות הרבה, נשים רבות חשות באופן טבעי ונורמלי דכדוך מסוים (המכונה לעיתים "בייבי בלוז") המתרחש בד"כ בין היום השלישי והעשירי לאחר הלידה. דכדוך זה יכול להיגרם בשל שינויים הורמונליים חדים וכן כתגובה למתח ולהתרגשות הקשורים ללידה ולימים שאחריה.

בניגוד לדכדוך אחרי לידה, החולף ברוב המקרים מעצמו, דיכאון אחרי לידה מתחיל בד"כ מספר שבועות לאחר הלידה ועלול להימשך לאורך זמן ללא טיפול מתאים.

דיכאון זה שכיח בכ10% מהנשים [3], הוא דיכאון לכל דבר ומתבטא בקשת של מאפיינים שיכולים להיות גם קשים:

אם הסובלת מדיכאון אחרי לידה עלולה להתקשות לדאוג לעצמה או לתינוק, לפחד להישאר עמו לבד, להפגין רגשות שליליים כלפי התינוק ואפילו לחשוב על פגיעה בו (למרות שרגשות אלו מאיימים, בד"כ לא מתבצעת פעולת פגיעה ממשית).

היא עלולה להיות מוצפת בדאגות מופרזות בנוגע לתינוק, או לגלות אפטיה ועניין מועט בו. בד"כ עולים גם תכנים של ביקורת עצמית קשה סביב נושא האימהות ורגשות אשם על שאינה מסוגלת לטפל בתינוק כראוי.

מדובר בדיכאון לכל דבר ולכן התערבות הסביבה הדוחקת ביולדת "להתגבר"/"לחשוב מחשבות חיוביות" אינה מועילה ועלולה רק להגביר את תחושות האשם בתוספת של "איך אני לא מצליחה לצאת מזה"..

לעומת זאת, קבלת הדיכאון כתופעה מורכבת אך תגובתית וניתנת לטיפול, יכולה לספק תקווה ולעזור למשפחות לעלות בהדרגה חזרה על המסלול. איתור והתערבות מוקדמים לרוב משפרים את מצבן של הנשים ומכאן חשיבותם הרבה. התערבות כזו יכולה להקל על סבל האם וסביבתה ולאפשר היענות מותאמת יותר לצרכיו הרגשיים המתפתחים של תינוקה.

בכדי להבחין בין דכדוך חולף לבין דיכאון אחרי לידה חשוב להבין את המאפיינים:

דיכאון לאחר לידה(Postpartum Depression- PPD):

על פי מדריך האבחנות הפסיכיאטרי [4] (DSM-V), ניתן לאבחן דיכאון אחרי לידה כאשר יתקיימו אחד משני התסמינים הראשונים, ועוד ארבעה תסמינים מתוך הרשימה הבאה, למשך שבועיים לפחות: 

  1. מצב רוח ירוד, במשך רוב שעות היום, כמעט כל יום.
  2. איבוד יכולת ההנאה והעניין ברוב התחומים, כמעט כל יום.
  3. ירידה ניכרת, לא מתוכננת, במשקל ובתיאבון.
  4. קושי ניכר להירדם או לישון.
  5. ירידה ניכרת בפעלתנות או עלייה בה.
  6. מחשבות על התאבדות.
  7. עייפות וחוסר אנרגיה.
  8. הרגשה קשה של חוסר ערך עצמי, או אשמה.
  9. חוסר יכולת לחשוב, להתרכז להחליט החלטות, כמעט כל יום.

הסיבות לדיכאון אחרי לידה:

הסיבות לדיכאון אחרי לידה אינן חד משמעיות או קלות לזיהוי מיידי.

ניסיון לקשר דיכאון אחרי לידה לסיבות ביולוגיות כמו היעדר ויטמינים‏ או לשינויים הורמונליים במהלך ההיריון ולאחר הלידה כשל, מאחר שניסיונות בטיפול הורמונלי לא עזרו לסובלות מדיכאון אחרי לידה. בנוסף לכך, דיכאון אחרי לידה מופיעה בתדירות לא משמעותית גם אצל גברים (שאינם סובלים משינויים הורמונליים).

ניתן להסביר דיכאון לאחר לידה כתוצר של השינויים הדרמטיים באורח החיים בעקבות הצטרפות תינוק חדש למשפחה. החיים של מרבית הנשים משתנים באופן דרמטי אחרי הלידה הראשונה וגם בעקבות הלידות החוזרות ושינויים אלו מלווים בקשיים מובנים וצפויים.

חלוקת הנטל המשפחתי (גידול ילדים לעומת פרנסת המשפחה) משתנה בשנים האחרונות- הנטל הכלכלי מתחלק כיום יותר ויותר בין בני הזוג, כמו גם הנטל של אחזקת הבית וגידול הילדים. עם זאת, השינויים עדיין איטיים מאוד וחלוקת התפקידים המסורתית תקפה ברוב המשפחות.

במרבית המשפחות עדיין האישה היא זו שנשארת בבית בחופשת לידה, נטל גידול הילדים נופל בעיקר עליה והיא זאת שנקרעת ממעגל העבודה, החברים, הבילויים והפעילות ונדרשת לדאוג לטיפול בתינוק ובילדים נוספים. בנוסף, הלחצים ורגשות האשם המופעלים על אימהות שבוחרות לשלב קריירה עם אימהות הם רבים, במיוחד בחברה שלנו. עם כל הניסיון שנעשה, שוק העבודה עדיין אינו מותאם לגמרי לאימהות, המנסות לשלב קריירה עם גידול ילדים נוכח ומשמעותי. 

נוספים לכך קשיים ביכולת לשמר את האינטימיות והחיבור הזוגי, את המיניות והפניות אחד לשנייה. הנטל של גידול הילדים והאתגר של חלוקת התפקידים מקשים על הזוגיות ומאתגרים אותה. לחצים אלו עלולים להוביל למשבר וללחצים בזוגיות (והם גם אחד מהגורמים המסבירים את שיעורי הדיכאון בקרב גברים לאחר לידה).

נוסף על קשיים אלו, נשים לאחר לידה מתקשות לא פעם להתמודד עם השינויים הגופניים, כמו הרחבת האגן, הגדלת השדיים, נשירות השיער ועוד. חלקן מתקשות עם ההנקה ואף מתקשות לגשר בין תפיסתן את עצמן עד לפני רגע כנשים באופן מסוים, בעוד שבעת ההנקה חשות את גופן ואת עצמן לא פעם באופן אחר (מטופלת דיווחה למשל שהיא מרגישה פתאום כמו "פרה חולבת"). 

הקשיים שצוינו מועצמים במקרים בהם חסרה תקשורת פתוחה, תמיכה או הבנה מצד הסביבה הקרובה ובמיוחד במקרים בהם קיימים קשיים רגשיים קודמים אצל האישה, בקשר הזוגי, או עם הסביבה הקרובה שאמורה לתמוך באם הטרייה.

הטיפול בדיכאון אחרי לידה:

ניתן לטפל בדיכאון לאחר לידה, לכן חשוב להעלות נושא זה למודעות של אימהות ובני משפחתן ולפנות לעזרה בהקדם. הסתרת רגשות קשים אלו עלולה כאמור להגביר רגשות של אשמה, בושה וחרדה, ואינה מסייעת בהפחתת המצוקה. ככל שההתערבות הטיפולית תהיה מוקדמת יותר, היא תוכל ללוות את הקשר אם-תינוק מראשיתו ולמנוע את ההשלכות המצערות של דיכאון לא מטופל על האם ועל תינוקה.

המטרה בטיפול היא לתת מקום לעיבוד חוויות ההיריון והלידה, המעבר לאימהות, חווית העצמי, הקשר עם התינוק והחוויות הרגשיות המתלוות לשינויים דרמטיים אלו:

"במובן מסוים, צריכה האם להיוולד מבחינה פסיכולוגית בדיוק כשם שהתינוק נולד פיזית. מה שנולד בתודעתה של האם איננו יצור אנושי חדש, אלא זהות חדשה: התחושה של היותה אם" (סטרן, 2000[5]).

הטיפול המתבקש הוא אישי ומותאם לצרכים, יכול לנוע מטיפול באם, לטיפול דיאדי אם-תינוק, מפגשים משולבים עם בן/בת הזוג או מקורות תמיכה אחרים בסביבת היולדת. במידת הצורך ישולב בטיפול ייעוץ רפואי בכדי לשקול הוספת טיפול תרופתי.

מניעה:

איתור מוקדם והתערבות משפרים את מצבן של מרבית הנשים. זיהוי גורמי סיכון ע"י המערכת הרפואית המלווה במהלך ההיריון עשוי להיות מהותי באיתור וטיפול בנשים הסובלות מדיכאון אחרי לידה. פעילות גופנית, הקפדה על תזונה וליווי נפשי במהלך חודשים מורכבים אלו עשויים לסייע במניעת דיכאון בכלל ודיכאון אחרי לידה בפרט.

איגוד הרופאים המיילדים והגניקולוגיים בארה"ב ממליץ כי במפגש המעקב הראשון בהריון  יערך ראיון לבחינת המצב הנפשי, המתייחס גם לגורמי לחץ ותמיכה שעומדים לרשות האם. בארצות שונות (לדוגמא באנגליה), נשלחת אחות הביתה לאחר השחרור מבית החולים כדי ללוות, לתמוך ולזהות מצבי קושי. התנהלות דומה היתה גם בישראל, אולם צומצמה עם השנים.  

כיום מחולקים שאלונים להערכת מצבה הנפשי של היולדת בתחנות טיפת חלב, אולם מהשטח עולה צורך נוסף להתערבות נרחבת בתחום. ניתן להציע למשל שמירה על רצף הליווי שיתחיל מרופא הנשים, דרך ליווי הדוק יותר בבתי החולים ואף החזרה של ביקור בית ע"י אחות בטווח של מספר שבועות לאחר הלידה. כל זאת, תוך הפנייה לגורמי הטיפול הרלוונטיים בשעת הצורך.   


[1] מאמר זה מתייחס לדיכאון אחרי לידה בעיקר אצל נשים

[2] הפערים בין הציפיות האלו והמימוש בפועל קשורים בין השאר גם לדמות ההורית המופנמת, ולמודל ההורי המופנם אצלן

[3] בהתאם לסטטיסטיקות המופיעות באתר משרד הבריאות

[4] מתוך:  "American Psychiatry Association. Diagnostic And Statistical Manual of Mental Disorders, 5th Edition, 2013"

[5] דניאל נ. סטרן, נדיה ברושווילר-סטרן, יחד עם אליסון פרינלנד "הולדתה של אם: כיצב משנה אותך החוויה האימהית לתמיד". תל אביב- מודן (פסיכה: ספריה פסיכולוגית), 2000.  

גלילה למעלה